<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"מ</h1>
<h2>דף כה.</h2>
מעשר שני ניתן שיפדה או שיחלל, ופדיון הוא בשויו, וחלול הוא אפילו על פרוטה ויהיה הוא שוה מנה, ואין פדיון בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון. וזה הפדיון יהיה על כסף ושיהיה עליו צורה למעוטי אסימון שנאמר (דברים י"ד כ"ה) וצרת הכסף, וכדאיתא פרק כל שעה (פסחים ל"ה ב'), ומסכת ערובין פרק בכל מערבין (ל"א ב'), ואין פודין אותו במטלטלין אלא על מטבע היוצא ושיהיה ברשותו, אבל של דמאי מחללין אותו נחשת על נחשת. כתב הר"ם (הל' מע"ש פ"ב ה"ב), מדת חסידות שפודין אותו בזמן הזה בכדי שוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית. דהתם אין פודין אותו אלא בשוויו ולא אכסרא, פירוש באומד, אלא את שדמיו ידועים ייפדה על פי עד אחד ושאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה כדאיתא במתני' (מע"ש פ"ד מ"ב), ופירש הר"ם (בפיה"מ) שצריך שיהיו סוחרים ואפילו יהיה האחד גוי או בעל הממון מותר. מסכת סנהדרין פרק קמא (י"ד ב'), ת"ר איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין פירות שהרקיבו יין שהקרים ומעות שהחלידו. ת"ר מעשר שני שאין דמיו ידועין פודין אותו בשלשה לקוחות אבל לא בשלשה שאינן לקוחות אפילו אחד מהן גוי אפילו אחד מהן בעלים. וכן [איתא] בתוספתא (מע"ש פ"ג ה"ג). ואת שדמיו ידועים כיצד פירות מרקיבין ומעות מחלידין או יין שהתחיל להחמיץ. ועל מעשר שהוא כזה כשפודה אותם אין צריך להוסיף עליהם חומש אלא דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה, וזהו שהזכירה התוספתא מעשר שני (פ"ג ה"ב), שאין לו דמים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה. וכן נראה מלשון הר"ם פ"ד, (ה"כ) ופ"ה (ה"ד). על הזמן הזה כתב עוד (הל' מע"ש פ"ב ה"ב), והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחילה בזמן הזה פודה לא יהיה חמור מן ההקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול, וכן אם חלל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחלל עליהם כדי שלא יהיה תקלה לאחרים. כתב הראב"ד, תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזמן הזה פירות על פירות אלא במעשר שני של חוצה לארץ שעשאוהו כדמאי. כתב הר' מאיר נרבוני, מיהו לפרסומי מילתא צריך ליה טפי מפרוטה כי ההיא דאחרמינה לנכסיה וכו'. ולא נהירא דפרוטה נמי היא לפרסומי מילתא, דהכי אמרינן מסכת ערכין פרק המקדיש, ההוא גברא וכו' אימר דאמר שמואל שחללו לכתחילה מי אמר, הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה, אי הכי אפילו פרוטה נמי, לפרסומי מילתא. ואולי למדו מהר"ם סוף הלכות ערכין (פ"ח ה"י) שכתב ז"ל, מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה ואפילו לכתחלה בפרוטה ומשליך אותה פרוטה לים המלח וחכמים דיו [דנו] שיפדנו בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר.
ומכלל הגאונים שסתם לן הר"ם הוא הרא"ם שכתב פרשת קדושים דקיימא לן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, אע"ג דשמואל דיעבד קאמר הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אפילו לכתחלה מההיא דאחרימינהו לנכסיה בפום בדיתא.
<h2>דף נ:</h2>
מעשר שני ניתן שיפדה או שיחלל, ופדיון הוא בשויו, וחלול הוא אפילו על פרוטה ויהיה הוא שוה מנה, ואין פדיון בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון. וזה הפדיון יהיה על כסף ושיהיה עליו צורה למעוטי אסימון שנאמר (דברים י"ד כ"ה) וצרת הכסף, וכדאיתא פרק כל שעה (פסחים ל"ה ב'), ומסכת ערובין פרק בכל מערבין (ל"א ב'), ואין פודין אותו במטלטלין אלא על מטבע היוצא ושיהיה ברשותו, אבל של דמאי מחללין אותו נחשת על נחשת. כתב הר"ם (הל' מע"ש פ"ב ה"ב), מדת חסידות שפודין אותו בזמן הזה בכדי שוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית. דהתם אין פודין אותו אלא בשוויו ולא אכסרא, פירוש באומד, אלא את שדמיו ידועים ייפדה על פי עד אחד ושאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה כדאיתא במתני' (מע"ש פ"ד מ"ב), ופירש הר"ם (בפיה"מ) שצריך שיהיו סוחרים ואפילו יהיה האחד גוי או בעל הממון מותר. מסכת סנהדרין פרק קמא (י"ד ב'), ת"ר איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין פירות שהרקיבו יין שהקרים ומעות שהחלידו. ת"ר מעשר שני שאין דמיו ידועין פודין אותו בשלשה לקוחות אבל לא בשלשה שאינן לקוחות אפילו אחד מהן גוי אפילו אחד מהן בעלים. וכן [איתא] בתוספתא (מע"ש פ"ג ה"ג). ואת שדמיו ידועים כיצד פירות מרקיבין ומעות מחלידין או יין שהתחיל להחמיץ. ועל מעשר שהוא כזה כשפודה אותם אין צריך להוסיף עליהם חומש אלא דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה, וזהו שהזכירה התוספתא מעשר שני (פ"ג ה"ב), שאין לו דמים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה. וכן נראה מלשון הר"ם פ"ד, (ה"כ) ופ"ה (ה"ד). על הזמן הזה כתב עוד (הל' מע"ש פ"ב ה"ב), והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחילה בזמן הזה פודה לא יהיה חמור מן ההקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול, וכן אם חלל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחלל עליהם כדי שלא יהיה תקלה לאחרים. כתב הראב"ד, תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזמן הזה פירות על פירות אלא במעשר שני של חוצה לארץ שעשאוהו כדמאי. כתב הר' מאיר נרבוני, מיהו לפרסומי מילתא צריך ליה טפי מפרוטה כי ההיא דאחרמינה לנכסיה וכו'. ולא נהירא דפרוטה נמי היא לפרסומי מילתא, דהכי אמרינן מסכת ערכין פרק המקדיש, ההוא גברא וכו' אימר דאמר שמואל שחללו לכתחילה מי אמר, הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה, אי הכי אפילו פרוטה נמי, לפרסומי מילתא. ואולי למדו מהר"ם סוף הלכות ערכין (פ"ח ה"י) שכתב ז"ל, מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה ואפילו לכתחלה בפרוטה ומשליך אותה פרוטה לים המלח וחכמים דיו [דנו] שיפדנו בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר.
ומכלל הגאונים שסתם לן הר"ם הוא הרא"ם שכתב פרשת קדושים דקיימא לן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, אע"ג דשמואל דיעבד קאמר הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אפילו לכתחלה מההיא דאחרימינהו לנכסיה בפום בדיתא.
